מנטרת האום בסוטרות היוגה של פטנג’לי
המנטרה אום בסוטרות היוגה של פטנג'לי
I.28
तज्जपस्तदर्थभावनम् ॥२८॥
tajjapastadarthabhāvanam
טַגְ’־גַ’פַּס טַד־אַרְטְהַ־בְּהָאוַנַם
טַטְ־ = זה (במשמעות ‘של זה’ במילה מורכבת)
גַ’פַּה = חזרה, חוויה חוזרת ונשנית
טַטְ־ = זה (במשמעות ‘של זה’ במילה מורכבת)
אַרְטְהַה = ערך, צורה, תכלית, לשם, מטרה, אובייקט, משמעות
בְּהָאוַנַם = יצירה, הגשמה, קידום, טיפוח, הופעה, לידה, הגות, העלאה מנטלית
התנסות חוזרת בצליל זה יוצרת את צורתו
מורים רבים טענו כי ההברה אוֹם היא מנטרה אוניברסלית המתאימה לכל בני האדם בלי קשר לעיסוקם או לדרך חייהם. אך לפי המסורת הוֵדִית יש שתי קבוצות מרכזיות של מנטרות שמתאימות לאנשים שונים. הקבוצה הראשונה כוללת מנטרות לסָנְּיָאסִים או נזירים פרושים, והן מגבירות את תחושת ההסתלקות מהעולם החומרי. מנטרות מהקבוצה השנייה מיועדות לבעלי משפחות ואנשים רגילים העוסקים בפעילות רגילה.
כשאדם הופך לסַנְּיָאסִי הוא עובר טקס חניכה ומקבל בו את מנטרת האוֹם. הסַנְּיָאסִי אמור לחזור על המַנְטְרַה בשקט בתוכו וכן לזמרה בקול רם. כאשר הוא חוזר על המַנְטְרַה בקול רם היא אמורה להכחיד תשוקות ושאיפות ולסייע לו להתבסס בשלווה פנימית. השימוש במַנְטְרַה אוֹם מאפשר לסַנְּיָאסִי לפרוש מהעולם החומרי ולהתבסס יותר ויותר בחוסר היצמדות פנימית וחיצונית. חוויה זו גדלה עם הזמן ומאפשרת לו לבסוף לזכות בשחרור (מוֹקְשַה) מהעולם היחסי המשתנה ולהתבסס בקביעות בתודעה אחדותית.
האֻפַּנִישַדוֹת הן חלק מהספרות הוֵדִית המכוונת בעיקר לסַנְּיָאסִים, ולכן הן מדגישות את העוצמה הרבה החבויה בצליל אוֹם ומקדישות זמן רב לדיון במשמעויות הקשורות לצליל זה. אוֹם מתואר באֻפַּנִישַדוֹת כסמל כללי לכל הצלילים האפשריים בבריאה. שלוש האותיות של ההברה אוֹם מסמלות את בריאת היקום, שימורו והריסתו, והצליל בשלמותו מייצג את התדר האין־סופי של כל חוקי הטבע הקיים לנצח בבסיס כל התופעות בבריאה.
בקַתְהַה אוּפַּנִשַד, נַצִ׳קֵטַה מבקש מיַמַה, אל המוות, לספר לו על ישות הקיימת מעבר לזמן ולחוקי הקַרְמַה. יַמַה טוען שאי אפשר להסביר את ההוויה חסרת הזמן בשפה רגילה הקשורה לזמן ומרחב יחסיים, ולכן הוא משיב לו בצורה שונה ומתאר לו את הצליל אוֹם, המסמל את המציאות הטרנסנדנטלית המוחלטת: “יַמַה אמר: ‘כל הוֵדות ותרגולי הטַפַּס (הימנעות מפעילות חושית) מצהירים כי הצליל אוֹם הוא המטרה העליונה. אנשים מנהלים חיי בְּרַהְמַצַ׳רְיַה (פרישות) משאיפה להגשימו. אספר לך על כך בקצרה: מילה זאת היא בְּרַהְמַן, ההברה הטרנסנדנטלית. אדם שמכירהּ מגשים את כל שאיפותיו. משענת טרנסנדנטלית עליונה היא זאת המכירה מהולל כבְּרַהְמַן'” (קַתְהַה אֻפַּנִישַדּ, 1.2.15-17).
המַנְטְרַה אוֹם משמידה הן את התשוקות הן את אובייקט התשוקה, ולכן היא יוצרת רגיעה רוחנית, הסתלקות וחוסר היצמדות לחיים החומריים. כל עוד בעל משפחה חוזר על מַנְטְרַה זו הוא מרגיש שלווה רוחנית, אולם לאחר שהוא מסיים את התרגול וחוזר להיות טרוד בפעילות היום יומית הוא עשוי לחוש השפעה שאינה תומכת בתוכניותיו ובשאיפותיו, כלומר ההשפעה של רגיעה רוחנית והשפעה שהורסת את חיי החומר עלולות להיחוות בו בזמן.
וְיָאסַה טען בפירושו לסוּטְרַה זו: “יוגי העסוק בחזרה על סמל זה המייצג את אִישְוַרַה ובהגות על משמעותו מגביר את התמקדותו הרוחנית.” בהקשר זה הוא ציטט פסוק מהוִישְנוּ פֻּרָאנַה: “חזרה על מַנְטְרוֹת מחזקת את ההתנסות ביוגה, ובאמצעות יוגה משתפרת שירת המַנְטְרוֹת. חזרה על מַנְטְרוֹת והתנסות ביוגה מגלות את העצמי הטרנסנדנטלי.”[1]
שַנְקַרַה טען בפירוש לסוּטְרַה זו שלצליל אוֹם יש קשר פנימי לאִישְוַרַה, ולכן חזרה על צליל זה מאפשרת ליוגי לפגוש את אִישְוַרַה פנים אל פנים. במצב זה היוגי לא רק מודע לקיומו של אִישְוַרַה ברמה המנטלית אלא חווה אותו בתפיסה על־חושית ישירה: “כשהיוגי מגיע לשלמות בחזרה על הצליל אוֹם ובהגות על אִישְוַרַה העליון, האָאטְמַן הטרנסנדנטלי שלו השוכן במקום הגבוה ביותר, זורח החוצה.”[2]
אפשר לתרגם את הסוּטְרַה הנוכחית גם בצורה שונה: התנסות חוזרת (בצליל אוֹם) יוצרת את צורתו המקבילה. בהתאם לתרגום זה פַּטַנְגַ’לִי אינו מתייחס בסוּטְרַה זו למדיטציה שבה משתמשים בצליל אוֹם כמַנְטְרַה או כאובייקט למדיטציה, אלא מתאר חוויה ספונטנית בצליל אוֹם, המופיעה במצב עמוק של מדיטציה. בהקשר זה סְוָאמִי סַצִּ׳דָאנַנְדַה העלה נקודה מעניינת:
את הווריאציה של הצליל אוֹם אפשר לראות במילה אָמֵן או אָמִין שנוצרים, מוסלמים ויהודים אומרים. האמת היא אחת, ואין זה אומר שמישהו שינה אותה. בכל מקום שבו אתה יושב למדוט, בסופו של דבר תחווה את האוֹם או האם. אך כשברצונך לבטא את חווייתך תוכל להשתמש במילים שונות בהתאם ליכולתך או לשפה שאתה מכיר […] אם אתה יושב ומודט וחווה בצורה עמוקה את הצליל הקוסמי ייתכן שתאמר, “הו, שמעתי אותו כאָמֵן”, ואחר יוכל לומר, “שמעתי אָמִין”, שלישי יאמר, “אוֹם”, ורביעי “מממ”. מסיבה זאת האֻפַּנִישַדוֹת אומרות: “אֵקָאם סָאט, ויפְרַאָה בָאוּדַה וָאדָאנְטִי”, האמת היא אחת; רְשִים ביטאו אותה בדרכים שונות.[3]
[1] Swami Hariharānanda Āraṇya, Mukerji, Yoga Philosophy of Patanjali, 74-73.
[2] Trevor, Leggett, Śaṅkara on the Yoga Sutras: A Full Translation of the Newly Discovered Text, 135.
[3] Swami Satchidananda, The Yoga Sutra of Patanjali (Yogaville: Integral Yoga Publications, 2003), 46.
המילה יוגה נובעת מהשורש “יוג” שפירושו לאחד. יוגה היא מצב תודעה בה היודע, הידוע ותהליך הידיעה מאוחדים במצב אחד של הוויה מוחלטת, הנקראת בספרות היוגית בשם סמדהי. בהקשר נוסף, המילה יוגה מתייחסת למגוון של תרגולים וטכניקות המאפשרות לאדם להגיע לאותו מצב. הטקסט הקלאסי שפורש את הפילוסופיה של היוגה הוא ספר “היוגה סוטרה”, שנכתב על ידי פטנג’לי – יוגי שהיה, ללא כל ספק, מבוסס במצב התודעה הגבוה. פנטג’לי אסף את כל החומר שהיה מצוי בזמנו על היוגה וכינס זאת ביחד בסוטרות. הוא מביא בעיקר עקרונות כללים והשתמש במספר קטן של דוגמאות להמחשה. הוא לא המליץ על שיטה אחת לתרגול יוגה ותאר את כל השיטות שהיו ידועות בזמנו. הנחתו הבסיסית הייתה שיש ללמוד את הסוטרות ממורה מואר, שיכול להנחות באופן אישי את התלמיד בדרך היוגה, והשאיר למורה את החופש לבחור לפי ראות עינו בטכניקות יוגיסטיות שונות שיתאימו לאופיו של התלמיד.
ספר “היוגה סוטרה” הוא אחד מששת ההיבטים של האופנגות – חלקים של הספרות הוודית הדנים בדרכים ובאמצעים היכולים לאפשר לאדם להגיע להתנסות פנימית בתודעה טהורה. כל ששת ההיבטים של האופנגות מובאים בצורת סוטרות. הפרוש המילולי של המילה סוטרה הוא סיב או חוט. הסוטרות דומות לנקודות עיקריות או ראשי פרקים להרצאות, שמאפשרים דחיסת רעיונות וידע רב למספר מצומצם של מילים. מסיבה זאת הן מאד מתומצתות. פטנג’לי משתמש בכל סוטרה בממוצע רק בשש מילים כדי להביע רעיונות מורכבים ועמוקים.
הסוטרות נובעות מחזון פנימי ישיר (דארשנה) של רישי (“רואה”), שזיהה אותם מתוכו במצב עמוק של מדיטציה. לכן אין להתייחס אליהן כאל יצירה ספרותית רגילה העוקבת אחרי כללים מסוימים. הסוטרות גם אינן אמורות להציג טיעונים ליניאריים רצופים. הן אמורות לתאר שלבים שונים הקשורים להתפתחות מצב היוגה ולהתנסויות שונות שמתרגל היוגה עשוי לחוות מראשית התרגול ועד למצב הקבוע של הארה (קייואליה). ניתן לדמות כל סוטרה לקשר המצוי על חוט. רק לאחר שמצליחים לפרום את הקשר ניתן לארוג באמצעות החוטים השונים יריעת בד שלמה. באופן דומה כל סוטרה שנחוות בצורה מלאה יוצרת חלק מאריג שלם המייצג מצב בו ההתנסות ביוגה מבוססת לגמרי בתודעה כמציאות קבועה שאינה משתנה. חלק מהסוטרות מתארות התנסויות שונות שהתלמיד עשוי לחוות בתרגול היוגה, ובמקרים אחרים התלמיד אמור להשתמש בהנחיית המורה בסוטרות עצמן בתרגול מדיטטיבי פנימי שנקרא סאנימה.
לימוד של סוטרות בתקופה הוודית היה מתחיל בשינון בעל פה. רק לאחר שהתלמידים הצליחו במשימה, המורה היה מתחיל להסביר להם את המשמעות הפנימית החבויה בטקסט. נוהל זה הניע את הרישים הוודים לתמצת כמה שיותר את הידע שהיה כלול בסוטרות, כדי לאפשר לתלמידים לשנן את החומר בקלות. עובדה זאת יכולה גם היא להסביר את הסגנון הקצר והמרוכז של הסוטרות.
תפקיד הגורו או המורה הרוחני היה להוביל את התלמיד מחושך (גו) לאור (רו). המורה עצמו היה אמור להיות מבוסס במצב תודעה גבוה והידע שהוא העביר נבע מהתנסותו האישית. ידע זה כלל לימוד של טכניקות מעשיות שהיו אמורות לסייע לתלמיד להגביר את הטוהר (סאטווה) בחיים, לחוות את מצב היוגה או הסמדאהי ולפתח מצבי תודעה גבוהים. היבטים מסוימים מהלימוד הוודי הועברו בצורה אישית מהמורה לתלמיד והותאמו לאופיו ויכולתו.
בלשן, מרפא ויוגי
המסורת הוודית טוענת שפטנג’לי היה גם בלשן מפורסם, שכתב את “המאהבאשיה”, ספר העוסק בתאור שיטת הוואקרן, חוקי דקדוק המאפשרים עיצוב סופי של מילה משורשים ומקידומות שונות. מסורות עתיקות נוספות טוענות שפטנג’לי היה למעשה התגלמות אנושית של אננטה או ששה, מלך הנחשים בעל אלף הראשים שהיה מופקד על שמירת אוצרות חבויים על פני האדמה . השם פטנג’לי ניתן לאננטה מכיוון שהוא שאף ללמד בעולמנו יוגה, ונפל (פאט) מהעולם השמימי הישר לכף ידה (אנג’אלי) של אשה טובה וחסודה שניקראה גו’ניקה. הראשים הרבים של אננטה מסמלים את ההיבט האין סופי המוחלט העומד בבסיס הבריאה. הקשר של אננטה ליוגה ברור: שיטת היוגה על תרגוליה השונים הייתה אמורה להיות תורה סודית נסתרת שהייתה אמורה להוביל את המתרגל להתנסות בתודעה בלתי מוגבלת (פרוש המילה אננטה בסאנסקרית הוא “אי-מוגבלות”). יוגים רבים נוהגים עד היום לחוות קידה לאננטה לפני שהם מתחילים את תרגולם היומי.
מסורת נוספת בהודו טוענת שפטנג’לי היה אחראי גם על הבאה לאור של תחומים מסוימים של איורוודה; מדע הרפואה הוודית העתיק, ובכך הוא קשור למעשה לשלושה היבטים חשובים של הספרות הוודית : ויאקרן הינה אחת מהוודנגות ששה היבטים של הספרות הוודית המסבירים את הזיהוי של הרישים המופיע בארבעת הוודות העיקריות; היוגה סוטרה הינה אחת מהאופנגות – איברים מישניים של גוף הוודה האמורים לאפשר לתלמיד להגיע בתוכו לזיהוי פנימי של הוודה. ואילו איור וודה הינה אחת מארבעת האופוודות – וודות משניות הפורשות את ההתגלות החומרית בבריאה ואת הקשר שיש להם עם הוודה.
פטנג’לי לא היה הוגה דעות דוגמאטי. לאחר שהוא מתאר בפרק הראשון שיטות מדיטטיביות שונות האמורות להוביל את המתרגל להתנסות בסמדהי, הוא טוען שניתן לחוות סמאדהי גם מכל תרגול המשתמש כאובייקט למדיטציה בכל דבר שגורם לאדם הנאה ואושר. יותר מזה – הוא מדגיש שכל אדם יכול כבר בשלב הראשון של התרגול לחוות את מצב היוגה..
פטנג’לי מתאר את עקרונות היוגה ללא שמץ רגשנות ובניגוד לרישים אחרים אינו נכנס לוויכוחים עם שיטות פילוסופיות אחרות שהיו נהוגות בזמנו, פטנג’לי סבר שהיוגה הנה שיטה אוניברסאלית שיכולה להיות מתורגלת על ידי כל אדם בלי קשר לרקע התרבותי והדתי שממנו הוא בא. אין בסוטרות כל דרישה מוקדמת לתרגול יוגה שקשורה לאמונתו של האדם ולצורת חייו. השיטה מתאימה הן לאנשי משפחה והן לנזירים שפרשו מהעולם.
ראייתו האוניברסאלית מודגשת גם בעובדה שהוא אינו מכנה את האל בשם ספציפי שקשור למסורת ההודית המקובלת (כמו קרישנה או ווישנו) הוא מכנה את האל בשם “אישוורה” (“השליט”) כינוי היכול להתאים לאמונתו של כל אדם בכל תרבות שהיא.
המסורת הוודית טוענת שפטנג’לי היה גם בלשן מפורסם, שכתב את “המאהבאשיה”, ספר העוסק בתאור שיטת הוואקרן, חוקי דקדוק המאפשרים עיצוב סופי של מילה משורשים ומקידומות שונות. מסורות עתיקות נוספות טוענות שפטנג’לי היה למעשה התגלמות אנושית של אננטה או ששה, מלך הנחשים בעל אלף הראשים שהיה מופקד על שמירת אוצרות חבויים על פני האדמה . השם פטנג’לי ניתן לאננטה מכיוון שהוא שאף ללמד בעולמנו יוגה, ונפל (פאט) מהעולם השמימי הישר לכף ידה (אנג’אלי) של אשה טובה וחסודה שניקראה גו’ניקה. הראשים הרבים של אננטה מסמלים את ההיבט האין סופי המוחלט העומד בבסיס הבריאה. הקשר של אננטה ליוגה ברור: שיטת היוגה על תרגוליה השונים הייתה אמורה להיות תורה סודית נסתרת שהייתה אמורה להוביל את המתרגל להתנסות בתודעה בלתי מוגבלת (פרוש המילה אננטה בסאנסקרית הוא “אי-מוגבלות”). יוגים רבים נוהגים עד היום לחוות קידה לאננטה לפני שהם מתחילים את תרגולם היומי.
מסורת נוספת בהודו טוענת שפטנג’לי היה אחראי גם על הבאה לאור של תחומים מסוימים של איורוודה; מדע הרפואה הוודית העתיק, ובכך הוא קשור למעשה לשלושה היבטים חשובים של הספרות הוודית : ויאקרן הינה אחת מהוודנגות ששה היבטים של הספרות הוודית המסבירים את הזיהוי של הרישים המופיע בארבעת הוודות העיקריות; היוגה סוטרה הינה אחת מהאופנגות – איברים מישניים של גוף הוודה האמורים לאפשר לתלמיד להגיע בתוכו לזיהוי פנימי של הוודה. ואילו איור וודה הינה אחת מארבעת האופוודות – וודות משניות הפורשות את ההתגלות החומרית בבריאה ואת הקשר שיש להם עם הוודה.
פטנג’לי לא היה הוגה דעות דוגמאטי. לאחר שהוא מתאר בפרק הראשון שיטות מדיטטיביות שונות האמורות להוביל את המתרגל להתנסות בסמדהי, הוא טוען שניתן לחוות סמאדהי גם מכל תרגול המשתמש כאובייקט למדיטציה בכל דבר שגורם לאדם הנאה ואושר. יותר מזה – הוא מדגיש שכל אדם יכול כבר בשלב הראשון של התרגול לחוות את מצב היוגה..
פטנג’לי מתאר את עקרונות היוגה ללא שמץ רגשנות ובניגוד לרישים אחרים אינו נכנס לוויכוחים עם שיטות פילוסופיות אחרות שהיו נהוגות בזמנו, פטנג’לי סבר שהיוגה הנה שיטה אוניברסאלית שיכולה להיות מתורגלת על ידי כל אדם בלי קשר לרקע התרבותי והדתי שממנו הוא בא. אין בסוטרות כל דרישה מוקדמת לתרגול יוגה שקשורה לאמונתו של האדם ולצורת חייו. השיטה מתאימה הן לאנשי משפחה והן לנזירים שפרשו מהעולם.
ראייתו האוניברסאלית מודגשת גם בעובדה שהוא אינו מכנה את האל בשם ספציפי שקשור למסורת ההודית המקובלת (כמו קרישנה או ווישנו) הוא מכנה את האל בשם “אישוורה” (“השליט”) כינוי היכול להתאים לאמונתו של כל אדם בכל תרבות שהיא.
