על ג'יאנה יוגה
המנטרה אום בסוטרות היוגה של פטנג'לי
גְיָאנַה-יוגה (מתוך הספר "יוגה טרנסנדנטלית, תרגום וביאור חדש לסוטרות היוגה של פטנג'לי" עמ' 84-86)
פירוש המילה גְיָאנַה הוא ידע או חוכמה. שיטה זו משתמשת באינטלקט. עליו להיות ערני ביותר, וכל דבר חייב להיבחן ולהיות מובן בצורה מדויקת באמצעות הבחנה המבוססת על ההיגיון.
במסורת הוֵדִית קיימות כמה גישות לגְיָאנַה-יוֹגַה. הראשונה קשורה בעיקר לפילוסופיה הנון-דואלית של אסכולת הוֵדָאנְטַה, המתארת את מצב ההארה כמצב תודעה אחדותי שבו האָאטְמַן והבְּרַהְמַן הם אחד. בגישה זו שלושה צעדים לתרגול: בתחילה על האדם לשמוע על טבע החיים ממורה שהגיע להגשמה עצמית באמצעות גְיָאנַה-יוֹגַה. המורה מעביר לתלמיד את הידע: הבריאה משתנה ומתכלה ללא הרף מעצם טבעה, ולכן היא חסרת ערך וחסרת קביעות. הבנה זו מאפשרת לתלמיד להגיע למסקנה שהעולם אינו ממשי גם אם הוא נראה כזה, מכיוון שאפשר לומר על דבר שהוא ממשי רק אם אינו משתנה. עם זאת אי אפשר לפטור את העולם כבלתי ממשי, מכיוון שמבחינה מעשית אנו חשים את האובייקטים הקיימים בו. מסקנות אלו מובילות את התלמיד להבנה שהעולם הוא עולם של תופעות (מִיטְהיֳא), כלומר הוא אינו ממשי ועם זאת אינו בלתי ממשי.
בצעד השני התלמיד מתבונן באחדות ובנצחיות הקיום – שאינו משתנה לעולם – ומודע לכך שאחדות זו נמצאת בבסיס כל ההיבטים המשתנים תמיד של החיים.
"הוא רואה בעץ את חלקיו השונים: הגזע, הענפים, הפרחים והפרי. העץ משתנה מדי יום; עלים חדשים צצים, עלים אחרים קמלים, ענפים נושרים וחדשים צומחים. נראה כי קיומו של העץ נמצא בתבנית של שינוי מתמיד. אולם מאחורי צדדים תופעתיים אלו של העץ, המשתנים תמיד, קיים פן אחד שאינו משתנה. המזון, המוהל הנשאב מן השורש, נשאר אותו מוהל. זהו המוהל, המתגלה כענפים, כעלים, כפרחים וכפרי. חלקיו של העץ משתנים, אך ערך המוהל נותר בלתי משתנה. הטרנספורמציה של המוהל לחלקיו השונים של העץ, מגלה את המסתורין של הטבע."[1]
בצעד השלישי התלמיד הוגה באחדוּת החיים במונחי הווייתו העצמית הפנימית. ככל שתרגול ההתבוננות נמשך, כך מתייצבת הכרתו יותר ויותר בהוויה הנצחית, והוא מודע לכך שהיא זהה לעצמי הגבוה שלו. הוא מתחיל להתבונן בעולם במונחים של "אני הוא זה, אתה הוא זה, והכול הוא זה". עם הזמן רעיון זה משתרש עמוק בתודעתו, והוא מתחיל לחיות את ההבנה הזאת בכל חוויותיו היום יומיות. תודעתו נכבשת על ידי רעיון אחדות החיים, ורבגוניותם הברורה של הקיום ותופעות הבריאה מתחילות לאבד את אחיזתן. זוהי תחילת החוויה בממשות הטרנסנדנטלית ברמת ההבנה האינטלקטואלית.
מַהַרְשִי מַהֵש יוֹגִי התייחס לגְיָאנַה-יוֹגַה כדרך אינטלקטואלית להגשמת אלוהים:
נתיב זה ודאי לא נועד לבעל משפחה, שכן מוטלת עליו אחריות ברמות חיים רבות. סוג כזה של התבוננות יגרום לבעל משפחה או לפרושׁ מאחריותו על אורח חייו או להיהפך לאדם חסר אחריות. נשיאה בעולה של אחריות מחייבת תשומת לב ודבקות בעבודה, ואילו סוג זה של התבוננות מחייב את שלילת העבודה והימנעות ממנה […] אין ספק שדרך זו אינה דרך המתאימה לבעל משפחה. למימוש האלוהים זקוק בעל המשפחה לדרך של פעילות ולא של התבוננות; אין זה מעשי עבור איש העולם הזה, הנושא באחריות של חיי משפחה ובהתחייבויות חברתיות, לחשוב על כל דבר במונחים של השתנות, חוסר ערך ואי-קביעות. שילוב של השיטה האינטלקטואלית של הבחנה עם התנהלות בעולם מפריע לתיאום בין הגוף והרוח ומונע כל אפשרות להתפתחותה של רמת תודעה גבוהה יותר.
לרוע המזל, במשך מאות השנים שחלפו רבים שחיפשו אחר הארה נפלו קורבן למצב זה, שתוצאתו היא כישלון בחיי המעשה ובחתירה אל האלוהי גם יחד. הארה אמיתית בדרך האינטלקטואלית פירושה לעלות באופן אינטלקטואלי מעבר לתחום האינטלקט ולהגיע אל שדה התודעה האלוהית הטרנסנדנטלית, כלומר להביא את הרוח המודעת אל הממשות הטרנסנדנטלית של ההוויה. שום הלך רוח אינטלקטואלי – מכל סוג שהוא – לא יצליח להביא איש למצב זה של הגשמה.[2]
ברמה חיצונית יותר אפשר לומר שגְיָאנַה-יוֹגַה קשורה לפעילות מנטלית ואינטלקטואלית שמתמקדת בהבנת ערכים רוחניים עמוקים שעומדים בבסיס הפעילות של חוקי הטבע ושל קיומנו הארצי. במובן זה קריאה וחשיבה על התכנים והרעיונות שכלולים בספר שאתם אוחזים בידכם יכולות להיחשב כחלק מתרגול הגְיָאנַה-יוֹגַה.
פַּטַנְגָ'לִי לא מזכיר בסוּטְרוֹת היוגה את הגְיָאנַה-יוֹגַה בצורה ישירה, אך הוא מספק בסוּטְרוֹת הסברים להיבטים שונים של פילוסופיית סָאנְקְהְיַה (לדוגמה בפרק 2, פסוקים 20–26), היכולים להיות כלולים בקטגוריה של גְיָאנַה-יוֹגַה.
[1]Maharishi Mahesh Yogi, Science of Being and Art of Living; Transcendental Meditation, 279.
[2] .Maharishi Mahesh Yogi, Science of Being and Art of Living; Transcendental Meditation, 283-284
המילה יוגה נובעת מהשורש "יוג" שפירושו לאחד. יוגה היא מצב תודעה בה היודע, הידוע ותהליך הידיעה מאוחדים במצב אחד של הוויה מוחלטת, הנקראת בספרות היוגית בשם סמדהי. בהקשר נוסף, המילה יוגה מתייחסת למגוון של תרגולים וטכניקות המאפשרות לאדם להגיע לאותו מצב. הטקסט הקלאסי שפורש את הפילוסופיה של היוגה הוא ספר "היוגה סוטרה", שנכתב על ידי פטנג'לי – יוגי שהיה, ללא כל ספק, מבוסס במצב התודעה הגבוה. פנטג'לי אסף את כל החומר שהיה מצוי בזמנו על היוגה וכינס זאת ביחד בסוטרות. הוא מביא בעיקר עקרונות כללים והשתמש במספר קטן של דוגמאות להמחשה. הוא לא המליץ על שיטה אחת לתרגול יוגה ותאר את כל השיטות שהיו ידועות בזמנו. הנחתו הבסיסית הייתה שיש ללמוד את הסוטרות ממורה מואר, שיכול להנחות באופן אישי את התלמיד בדרך היוגה, והשאיר למורה את החופש לבחור לפי ראות עינו בטכניקות יוגיסטיות שונות שיתאימו לאופיו של התלמיד.
ספר "היוגה סוטרה" הוא אחד מששת ההיבטים של האופנגות – חלקים של הספרות הוודית הדנים בדרכים ובאמצעים היכולים לאפשר לאדם להגיע להתנסות פנימית בתודעה טהורה. כל ששת ההיבטים של האופנגות מובאים בצורת סוטרות. הפרוש המילולי של המילה סוטרה הוא סיב או חוט. הסוטרות דומות לנקודות עיקריות או ראשי פרקים להרצאות, שמאפשרים דחיסת רעיונות וידע רב למספר מצומצם של מילים. מסיבה זאת הן מאד מתומצתות. פטנג'לי משתמש בכל סוטרה בממוצע רק בשש מילים כדי להביע רעיונות מורכבים ועמוקים.
הסוטרות נובעות מחזון פנימי ישיר (דארשנה) של רישי ("רואה"), שזיהה אותם מתוכו במצב עמוק של מדיטציה. לכן אין להתייחס אליהן כאל יצירה ספרותית רגילה העוקבת אחרי כללים מסוימים. הסוטרות גם אינן אמורות להציג טיעונים ליניאריים רצופים. הן אמורות לתאר שלבים שונים הקשורים להתפתחות מצב היוגה ולהתנסויות שונות שמתרגל היוגה עשוי לחוות מראשית התרגול ועד למצב הקבוע של הארה (קייואליה). ניתן לדמות כל סוטרה לקשר המצוי על חוט. רק לאחר שמצליחים לפרום את הקשר ניתן לארוג באמצעות החוטים השונים יריעת בד שלמה. באופן דומה כל סוטרה שנחוות בצורה מלאה יוצרת חלק מאריג שלם המייצג מצב בו ההתנסות ביוגה מבוססת לגמרי בתודעה כמציאות קבועה שאינה משתנה. חלק מהסוטרות מתארות התנסויות שונות שהתלמיד עשוי לחוות בתרגול היוגה, ובמקרים אחרים התלמיד אמור להשתמש בהנחיית המורה בסוטרות עצמן בתרגול מדיטטיבי פנימי שנקרא סאנימה.
לימוד של סוטרות בתקופה הוודית היה מתחיל בשינון בעל פה. רק לאחר שהתלמידים הצליחו במשימה, המורה היה מתחיל להסביר להם את המשמעות הפנימית החבויה בטקסט. נוהל זה הניע את הרישים הוודים לתמצת כמה שיותר את הידע שהיה כלול בסוטרות, כדי לאפשר לתלמידים לשנן את החומר בקלות. עובדה זאת יכולה גם היא להסביר את הסגנון הקצר והמרוכז של הסוטרות.
תפקיד הגורו או המורה הרוחני היה להוביל את התלמיד מחושך (גו) לאור (רו). המורה עצמו היה אמור להיות מבוסס במצב תודעה גבוה והידע שהוא העביר נבע מהתנסותו האישית. ידע זה כלל לימוד של טכניקות מעשיות שהיו אמורות לסייע לתלמיד להגביר את הטוהר (סאטווה) בחיים, לחוות את מצב היוגה או הסמדאהי ולפתח מצבי תודעה גבוהים. היבטים מסוימים מהלימוד הוודי הועברו בצורה אישית מהמורה לתלמיד והותאמו לאופיו ויכולתו.
בלשן, מרפא ויוגי
המסורת הוודית טוענת שפטנג'לי היה גם בלשן מפורסם, שכתב את "המאהבאשיה", ספר העוסק בתאור שיטת הוואקרן, חוקי דקדוק המאפשרים עיצוב סופי של מילה משורשים ומקידומות שונות. מסורות עתיקות נוספות טוענות שפטנג'לי היה למעשה התגלמות אנושית של אננטה או ששה, מלך הנחשים בעל אלף הראשים שהיה מופקד על שמירת אוצרות חבויים על פני האדמה . השם פטנג'לי ניתן לאננטה מכיוון שהוא שאף ללמד בעולמנו יוגה, ונפל (פאט) מהעולם השמימי הישר לכף ידה (אנג'אלי) של אשה טובה וחסודה שניקראה גו'ניקה. הראשים הרבים של אננטה מסמלים את ההיבט האין סופי המוחלט העומד בבסיס הבריאה. הקשר של אננטה ליוגה ברור: שיטת היוגה על תרגוליה השונים הייתה אמורה להיות תורה סודית נסתרת שהייתה אמורה להוביל את המתרגל להתנסות בתודעה בלתי מוגבלת (פרוש המילה אננטה בסאנסקרית הוא "אי-מוגבלות"). יוגים רבים נוהגים עד היום לחוות קידה לאננטה לפני שהם מתחילים את תרגולם היומי.
מסורת נוספת בהודו טוענת שפטנג'לי היה אחראי גם על הבאה לאור של תחומים מסוימים של איורוודה; מדע הרפואה הוודית העתיק, ובכך הוא קשור למעשה לשלושה היבטים חשובים של הספרות הוודית : ויאקרן הינה אחת מהוודנגות ששה היבטים של הספרות הוודית המסבירים את הזיהוי של הרישים המופיע בארבעת הוודות העיקריות; היוגה סוטרה הינה אחת מהאופנגות – איברים מישניים של גוף הוודה האמורים לאפשר לתלמיד להגיע בתוכו לזיהוי פנימי של הוודה. ואילו איור וודה הינה אחת מארבעת האופוודות – וודות משניות הפורשות את ההתגלות החומרית בבריאה ואת הקשר שיש להם עם הוודה.
פטנג'לי לא היה הוגה דעות דוגמאטי. לאחר שהוא מתאר בפרק הראשון שיטות מדיטטיביות שונות האמורות להוביל את המתרגל להתנסות בסמדהי, הוא טוען שניתן לחוות סמאדהי גם מכל תרגול המשתמש כאובייקט למדיטציה בכל דבר שגורם לאדם הנאה ואושר. יותר מזה – הוא מדגיש שכל אדם יכול כבר בשלב הראשון של התרגול לחוות את מצב היוגה..
פטנג'לי מתאר את עקרונות היוגה ללא שמץ רגשנות ובניגוד לרישים אחרים אינו נכנס לוויכוחים עם שיטות פילוסופיות אחרות שהיו נהוגות בזמנו, פטנג'לי סבר שהיוגה הנה שיטה אוניברסאלית שיכולה להיות מתורגלת על ידי כל אדם בלי קשר לרקע התרבותי והדתי שממנו הוא בא. אין בסוטרות כל דרישה מוקדמת לתרגול יוגה שקשורה לאמונתו של האדם ולצורת חייו. השיטה מתאימה הן לאנשי משפחה והן לנזירים שפרשו מהעולם.
ראייתו האוניברסאלית מודגשת גם בעובדה שהוא אינו מכנה את האל בשם ספציפי שקשור למסורת ההודית המקובלת (כמו קרישנה או ווישנו) הוא מכנה את האל בשם "אישוורה" ("השליט") כינוי היכול להתאים לאמונתו של כל אדם בכל תרבות שהיא.
המסורת הוודית טוענת שפטנג'לי היה גם בלשן מפורסם, שכתב את "המאהבאשיה", ספר העוסק בתאור שיטת הוואקרן, חוקי דקדוק המאפשרים עיצוב סופי של מילה משורשים ומקידומות שונות. מסורות עתיקות נוספות טוענות שפטנג'לי היה למעשה התגלמות אנושית של אננטה או ששה, מלך הנחשים בעל אלף הראשים שהיה מופקד על שמירת אוצרות חבויים על פני האדמה . השם פטנג'לי ניתן לאננטה מכיוון שהוא שאף ללמד בעולמנו יוגה, ונפל (פאט) מהעולם השמימי הישר לכף ידה (אנג'אלי) של אשה טובה וחסודה שניקראה גו'ניקה. הראשים הרבים של אננטה מסמלים את ההיבט האין סופי המוחלט העומד בבסיס הבריאה. הקשר של אננטה ליוגה ברור: שיטת היוגה על תרגוליה השונים הייתה אמורה להיות תורה סודית נסתרת שהייתה אמורה להוביל את המתרגל להתנסות בתודעה בלתי מוגבלת (פרוש המילה אננטה בסאנסקרית הוא "אי-מוגבלות"). יוגים רבים נוהגים עד היום לחוות קידה לאננטה לפני שהם מתחילים את תרגולם היומי.
מסורת נוספת בהודו טוענת שפטנג'לי היה אחראי גם על הבאה לאור של תחומים מסוימים של איורוודה; מדע הרפואה הוודית העתיק, ובכך הוא קשור למעשה לשלושה היבטים חשובים של הספרות הוודית : ויאקרן הינה אחת מהוודנגות ששה היבטים של הספרות הוודית המסבירים את הזיהוי של הרישים המופיע בארבעת הוודות העיקריות; היוגה סוטרה הינה אחת מהאופנגות – איברים מישניים של גוף הוודה האמורים לאפשר לתלמיד להגיע בתוכו לזיהוי פנימי של הוודה. ואילו איור וודה הינה אחת מארבעת האופוודות – וודות משניות הפורשות את ההתגלות החומרית בבריאה ואת הקשר שיש להם עם הוודה.
פטנג'לי לא היה הוגה דעות דוגמאטי. לאחר שהוא מתאר בפרק הראשון שיטות מדיטטיביות שונות האמורות להוביל את המתרגל להתנסות בסמדהי, הוא טוען שניתן לחוות סמאדהי גם מכל תרגול המשתמש כאובייקט למדיטציה בכל דבר שגורם לאדם הנאה ואושר. יותר מזה – הוא מדגיש שכל אדם יכול כבר בשלב הראשון של התרגול לחוות את מצב היוגה..
פטנג'לי מתאר את עקרונות היוגה ללא שמץ רגשנות ובניגוד לרישים אחרים אינו נכנס לוויכוחים עם שיטות פילוסופיות אחרות שהיו נהוגות בזמנו, פטנג'לי סבר שהיוגה הנה שיטה אוניברסאלית שיכולה להיות מתורגלת על ידי כל אדם בלי קשר לרקע התרבותי והדתי שממנו הוא בא. אין בסוטרות כל דרישה מוקדמת לתרגול יוגה שקשורה לאמונתו של האדם ולצורת חייו. השיטה מתאימה הן לאנשי משפחה והן לנזירים שפרשו מהעולם.
ראייתו האוניברסאלית מודגשת גם בעובדה שהוא אינו מכנה את האל בשם ספציפי שקשור למסורת ההודית המקובלת (כמו קרישנה או ווישנו) הוא מכנה את האל בשם "אישוורה" ("השליט") כינוי היכול להתאים לאמונתו של כל אדם בכל תרבות שהיא.
