* מאמר על סוטרות היוגה שפרסמתי לפני מספר שנים באתר הניו אייג’ של מעריב
מי באמת היה פטנג’לי?
סוטרות: החוט המקשר
מַהַרְשִי פַּטַנְגַ’לִי וסוטרות היוגה
האֻפָּאנְגַה הרביעית מבין שש האֻפָּאנְגוֹת היא סוּטְרוֹת היוגה של מַהַרְשִי פַּטַנְגַ’לִי, והיא כוללת מאה תשעים ושש סוּטְרוֹת המסודרות בארבעה פרקים.
הדעות חלוקות ביחס לתקופה שבה פַּטַנְגַ’לִי חי. יש הטוענים שהוא חי במאה הרביעית לספירה, אחרים סבורים שהוא חי בשנת חמישים לספירה. רבים המשוכנעים שהוא פעל בשנת ארבע־מאות לפני הספירה, אחרים משערים שהוא חי לפני חמשת אלפים שנים, וקיימות אפילו מסורות עתיקות הטוענות שְּבְּרַהְמָה בורא היקום ניסח לראשונה את פסוקי היוגה בעזרת פַּטַנְגַ’לִי.
רבים בהודו מאמינים שפַּטַנְגַ’לִי היה התגלמות אנושית של אַנַנְטַה שֶשָה, מלך הנחשים בעל אלף הראשים, שגילם עוצמה, אנרגייה וחוכמה. הראשים הרבים מסמלים תודעה טרנסנדנטלית אין־סופית העומדת בבסיס הבריאה היחסית. במסורת הוֵדִית הנחש מסמל גם את אנרגיית הקֻנְדַלִינִי החבויה בבסיס עמוד השדרה ומתעוררת כתוצאה מתרגולים מגוונים המוזכרים בספרות הוֵדִית, ומכאן ברור הקשר של אַנַנְטַה ליוגה. השם פַּטַנְגַ’לִי ניתן לאַנַנְטַה מכיוון שהוא שאף ללמד בעולמנו יוגה ונפל (פַּטְ) מהעולם השמימי לכף ידה (אַנְגַ’לִי) של אישה טובה וחסודה שנקראה ג’וּנִיקַה.
פירוש המילה אַנַנְטַה בסַנְסְקְרִיט הוא אי־מוגבלות, מצב שהיוגה על תרגוליה אמורה להוביל את המתרגל להתנסות בו — תודעה בלתי מוגבלת. יוגים רבים נוהגים עד היום להוקיר את אַנַנְטַה לפני שהם מתחילים את תרגולם היומי.
במקומות רבים בהודו מתייחסים לפַּטַנְגַ’לִי כאל אחת ההתגלמויות האנושיות של וִישְנוּ, היבט של אלוהות שמייצג את האיכות של סַטְּוַה (טוהר), שתומכת ושומרת על היקום. הקשר של פַּטַנְגַ’לִי לוִישְנוּ נובע מההנחה שאם האדם מתחבר בצורה אינטימית לידע שפַּטַנְגַ’לִי הביא בסוּטְרוֹת היוגה הן יוכלו להגביר בו את הסַטְּוַה, לתמוך בהתפתחותו הרוחנית ולסייע לו לבסס מצבי תודעה גבוהים.
קיימות מסורות נוספות בהודו הטוענות שפַּטַנְגַ’לִי היה בלשן מפורסם שכתב את המַהָאבְּהָאשְיַה, טקסט דקדוקי גדול המספק פירוש לשיטת הוְיָאקַרַנַה של פָּאנִנִי, שמתארת בצורה מדויקת ותמציתית את חוקי דקדוק של שפת הסַנְסְקְרִיט ועוסקת בין השאר בחוקים המאפשרים עיצוב סופי של מילה משורשים ומתחיליות. מסורות אחרות טוענות שפַּטַנְגַ’לִי חיבר גם טקסט אַיֻרְ־וֵדי חשוב בשם צַ’רַקַ־פְּרַטִשַנְשְקְרְטַה, שכלל הנחיות בדבר שימוש במתכות לריפוי מחלות.
ממסורות אלו הסיקו בהודו שפַּטַנְגַ’לִי היה מַהַרְשִי, כלומר רְשִי גדול שלא רק זיהה את הידע הוֵדי ממצב עמוק של מדיטציה, אלא לימד אותו לאחרים. ידע מקיף זה היה אמור ליצור איזון בפעילות המנטלית, בדיבור ובבריאות. ידע זה קשור לשלושה חלקים חשובים בספרות הוֵדִית: האֻפָּאנְגוֹת, הֵודָאנְגוֹת והאֻפַּוֵדוֹת.
סוטרות היוגה הן אחת משש האֻפָּאנְגוֹת, איברים משניים של גוף הודה, שאמורים לאפשר לתלמיד להגיע בתוכו לזיהוי פנימי של הוֵדַה. בהקשר זה הביא פַּטַנְגַ’לִי ידע שאמור ליצור איזון והרמוניה בתחום המנטלי של החיים.
וֵדָאנְגַה היא איבר הוֵדַה. הוֵדָאנְגוֹת הן שישה תחומים נלווים של ידע, המספקים הבנה על הדרך שבה יש לשמור, לדעת ולהשתמש בוֶדה. וְיָאקַרַנַה היא אחת הוֵדָאנְגוֹת, ומסבירה בצורה של חוקי לשון ודקדוק את הזיהוי של הרְשִים כפי שהוא מופיע בארבע הוֵדוֹת העיקריות. בהקשר זה פַּטַנְגַ’לִי היה אחראי להבאת ידע שיצר איזון ומנע השפעות שליליות בתחום הדיבור. אַיֻרְ־וֵדַה היא אחת מארבע האֻפַּוֵדוֹת, וֵדוֹת משניות הפורסות את ההתגלויות החומריות בבריאה ואת הקשר שיש להן עם הוֵדַה. אַיֻרְ־וֵדַה עוסקת במגוון רחב של נושאים וכוללת אוסף שיטות המיועדות ליצור בריאות מושלמת. בהקשר זה פַּטַנְגַ’לִי מביא ידע הקשור ליצירת איזון פיזיולוגי ולמניעת מחלות.
מפרשים רבים שכתבו ביאורים לפירושו של וְיָאסַה, כמו וָאצַ׳סְפַּטִי מִשְרַה ווִגְיָאנַבְּהִקְשוּ, סברו שפַּטַנְגַ’לִי לא יצר בסוּטְרוֹת היוגה שיטה חדשה. לדעתם הוא שימש עורך שאסף ידע ממגוון מקורות על ההיבטים השונים של היוגה שהיו קיימים בזמנו וארגן אותם ליצירה אחת. דעה זו מבוססת על העובדה שהידע בסוּטְרוֹת היוגה נמצא כבר בכתבים וֵדִיים מוקדמים יותר, כמו האֻפַּנִישַדוֹת והבְּהַגַוַדְ־גִיטָא. גם אם נקבל את ההנחה הזאת, עדיין ברור מקריאת סוּטְרוֹת היוגה שפַּטַנְגַ’לִי לא היה סופר רגיל שכתב לקהל קוראים ספר על יוגה, אלא יוגי גדול שחווה הלכה למעשה את הידע שהעביר.
פַּטַנְגַ’לִי סבור שאפשר לחוות את הסַמָאדְהִי כבר בתחילת תרגול ההיבט המנטלי של יוגה, כלומר במדיטציה, ושחיוני לתרגל מדיטציה בקביעות כדי לבסס את החוויה הזאת בצורה קבועה. עם זאת פַּטַנְגַ’לִי לא ממליץ בסוּטְרוֹת היוגה על שיטה אחת לתרגול מדיטציה ויוגה. הוא מתאר כמה שיטות בלי לטעון שיש לתרגל את כולן כדי להתבסס בקביעות בסַמָאדְהִי או בתודעה טרנסנדנטלית.
סביר להניח שבדומה למורים רבים אחרים, הנחתו הבסיסית של פַּטַנְגַ’לִי היא שיש ללמוד את הסוּטְרוֹת ממורה מיומן שיכול להנחות באופן אישי את התלמיד בדרך היוגה, והוא משאיר למורה את החופש לבחור לפי ראות עיניו טכניקות יוגיות שונות שיתאימו לאופיו של התלמיד ולקצב התקדמותו האישית בתרגול היוגה.
פַּטַנְגַ’לִי לא היה הוגה דעות דוגמטי, והדבר מודגש בעובדה שלאחר שהוא מתאר בפרק הראשון שיטות מדיטציה שונות שאמורות להוביל את המתרגל להתנסות בסַמָאדְהִי, הוא טוען שאפשר לחוות מצב זה גם בכל תרגול שבו משתמשים כאובייקט למדיטציה בכל מה שגורם לאדם הנאה ואושר (סוּטְרוֹת היוגה, I.40).
עקרונות היוגה מתוארים בסוּטְרוֹת היוגה בצורה מדויקת, ללא שמץ של רגשנות, ואין בהם שימוש בשפה פואטית. הביטויים הקצרים מבטאים אמת נצחית וחוקים ברורים שנועדו לשמש דרכים מעשיות להוביל כל אדם לחוות את מצב היוגה ולפתח מצבי תודעה גבוהים.
בניגוד למורים אחרים שייסדו אסכולות שונות בפילוסופיה ההודית פַּטַנְגַ’לִי לא מתעמת או מתווכח בסוּטְרוֹת עם מייסדי שיטות פילוסופיות אחרות שהיו נהוגות בזמנו. הוא רק מביע ידע עמוק שהוא חווה בתוכו במצב עמוק של מדיטציה, מתוך הכרה שידע זה יכול לסייע לתלמידים רציניים להתקדם בתרגול המדיטציה והיוגה, ולפתח מצבי תודעה גבוהים.
פַּטַנְגַ’לִי סבור שיוגה היא שיטה אוניברסלית שמיועדת ליצור טרנספורמציה פנימית בתודעה של המתרגל ולאפשר לו להגשים את עצם המהות הרוחנית הפנימית שלו. הוא סבר שכל אדם יכול לתרגל מדיטציה ויוגה, בלי קשר לרקע התרבותי והדתי שממנו הוא בא, ולכן בסוּטְרוֹת היוגה אין דרישות מוקדמות לתרגול הקשורות לאמונה מסוימת ולאופן שבו אנו מנהלים את חיינו. למעשה, בדומה למתמטיקה, פיזיקה או כימיה, פסוקי היוגה של פַּטַנְגַ’לִי מתארים שיטה מדעית טהורה. כשם שאין זה נכון שפיזיקה היא נוצרית באופייה רק משום שפיזיקאים רבים היו בני הדת הנוצרית, כך אין להסיק שהיוגה שייכת רק למסורת ההִינְדוּהִיסְטִית אף על פי שהופיעה לראשונה בהודו. היוגה עוסקת מעצם מהותה בהוויה הפנימית אשר קיימת בכל אחד מאיתנו ואינה שייכת למדינה או לעם מסוים.
ראייתו האוניברסלית של פַּטַנְגַ’לִי מודגשת גם בעובדה שהוא אינו מכנה את ההיבט האישי של האלוהות בשם מסוים הקשור למסורת ההודית המקובלת כמו קְרְשְנַה או וִישְנוּ, אלא אִישְוַרַה (השליט). כינוי כללי זה לאל יכול להתאים לאמונתו של כל אדם בכל תרבות שהיא.
הסוּטְרוֹת — חוטים של יוגה
הסוּטְרוֹת נובעות מראייה רוחנית פנימית (דַרְשַנַה), ולכן אין להתייחס אליהן כאל יצירה ספרותית רגילה שנכתבה בידי סופר ועוקבת אחר כללים מסוימים או טיעונים ליניאריים רצופים.
כשמטפס הרים מתחיל להתקדם לקראת פסגת ההר, הנוף שנשקף אליו שונה מהנוף הנפרס לפני מי שכבר הגיע לפסגת ההר. בסוּטְרוֹת היוגה פַּטַנְגַ’לִי מספק לנו ראייה של מי שהגיע לראש ההר ומתאר את הנוף כדי לעודד את המטפסים ולהנחותם ולשתף עימם את ראייתו הפנורמית. כיבוש הפסגה יכול להתבצע רק בשלבים, ולכן הסוּטְרוֹת מתארות את השלבים הקשורים להתפתחות היוגה ולחוויות שמתרגל יוגה עשוי לחוות מראשית התרגול ועד להתבססותו במצב קבוע של סַמָאדְהִי.
פַּטַנְגַ’לִי משתמש רק בשש מילים בממוצע בכל סוּטְרַה כדי להביע רעיונות מורכבים ועמוקים, ואחת הסיבות לכך יכולה להיות שהוא רוצה להקל על התלמידים שאמורים לשנן את הסוּטְרוֹת בעל פה. במקרים רבים תמצות זה הקשה על הבנת הסוּטְרוֹת, ובשל כך מורים רוחניים ומלומדים רבים כתבו להן ביאורים ופירושים. אפשר לדמות כל סוּטְרַה לקשר המצוי על חוט; רק לאחר שמצליחים לפרום את הקשר אפשר לארוג באמצעות החוטים יריעת בד שלמה. באופן דומה, כאשר כל סוּטְרַה נחווית בצורה מלאה היא הופכת לחלק מאריג שלם המייצג מצב שבו ההתנסות ביוגה מבוססת באופן מוחלט בתודעה כמציאות קבועה שאינה משתנה.
פַּטַנְגַ’לִי סבור שחשוב מאוד שהתלמידים יקבלו מידע על התנסויות שהם עשויים לחוות בעת תרגול מדיטציה ויוגה. הוא חושב שהבנה זו חיונית כדי לסלק ספקות ותהיות שעלולות להופיע עם התרגול, ויש בידה להגביר את ההתמקדות של התלמידים בתרגול ואת הביטחון הפנימי שלהם בדרך הרוחנית. מסיבה זו הוא מתאר בחלק מהסוּטְרוֹת חוויות המאפיינות שלבים שונים בתרגול מדיטציה וסַנְיַמַה.
יום לימודים רגיל בבית הספר וֵדי כלל שלושה תרגולי מדיטציה ביום (בזריחה, בצוהריים ובשקיעה) שאפשרו לתלמידים להרגיע את הפעילות המנטלית ולחוות בתוכם תודעה טרנסנדנטלית, סַמָאדְהִי. התלמידים גם למדו תחומים שונים של הספרות הוֵדִית. בהקשר של סוטרות היוגה היה נהוג לשנן אותן בעל פה בהדרכתו הישירה של המורה הוֵדי (גורו).
עם הזמן העמיקו התלמידים את התנסותם במדיטציה, ועל בסיס התנסות זו לימד אותם המורה את המשמעויות העמוקות החבויות בסוּטְרוֹת. לאחר שהמורה וידא שהתלמידים חווים בבירור את מצב הסַמָאדְהִי ושהם מוכנים להתקדם בתרגול, לימדם להשתמש בטכניקת הסַנְיַמַה שפַּטַנְגַ’לִי מתאר בפרק השלישי של סוּטְרוֹת היוגה.
המילה יוגה נובעת מהשורש “יוג” שפירושו לאחד. יוגה היא מצב תודעה בה היודע, הידוע ותהליך הידיעה מאוחדים במצב אחד של הוויה מוחלטת, הנקראת בספרות היוגית בשם סמדהי. בהקשר נוסף, המילה יוגה מתייחסת למגוון של תרגולים וטכניקות המאפשרות לאדם להגיע לאותו מצב. הטקסט הקלאסי שפורש את הפילוסופיה של היוגה הוא ספר “היוגה סוטרה”, שנכתב על ידי פטנג’לי – יוגי שהיה, ללא כל ספק, מבוסס במצב התודעה הגבוה. פנטג’לי אסף את כל החומר שהיה מצוי בזמנו על היוגה וכינס זאת ביחד בסוטרות. הוא מביא בעיקר עקרונות כללים והשתמש במספר קטן של דוגמאות להמחשה. הוא לא המליץ על שיטה אחת לתרגול יוגה ותאר את כל השיטות שהיו ידועות בזמנו. הנחתו הבסיסית הייתה שיש ללמוד את הסוטרות ממורה מואר, שיכול להנחות באופן אישי את התלמיד בדרך היוגה, והשאיר למורה את החופש לבחור לפי ראות עינו בטכניקות יוגיסטיות שונות שיתאימו לאופיו של התלמיד.
ספר “היוגה סוטרה” הוא אחד מששת ההיבטים של האופנגות – חלקים של הספרות הוודית הדנים בדרכים ובאמצעים היכולים לאפשר לאדם להגיע להתנסות פנימית בתודעה טהורה. כל ששת ההיבטים של האופנגות מובאים בצורת סוטרות. הפרוש המילולי של המילה סוטרה הוא סיב או חוט. הסוטרות דומות לנקודות עיקריות או ראשי פרקים להרצאות, שמאפשרים דחיסת רעיונות וידע רב למספר מצומצם של מילים. מסיבה זאת הן מאד מתומצתות. פטנג’לי משתמש בכל סוטרה בממוצע רק בשש מילים כדי להביע רעיונות מורכבים ועמוקים.
הסוטרות נובעות מחזון פנימי ישיר (דארשנה) של רישי (“רואה”), שזיהה אותם מתוכו במצב עמוק של מדיטציה. לכן אין להתייחס אליהן כאל יצירה ספרותית רגילה העוקבת אחרי כללים מסוימים. הסוטרות גם אינן אמורות להציג טיעונים ליניאריים רצופים. הן אמורות לתאר שלבים שונים הקשורים להתפתחות מצב היוגה ולהתנסויות שונות שמתרגל היוגה עשוי לחוות מראשית התרגול ועד למצב הקבוע של הארה (קייואליה). ניתן לדמות כל סוטרה לקשר המצוי על חוט. רק לאחר שמצליחים לפרום את הקשר ניתן לארוג באמצעות החוטים השונים יריעת בד שלמה. באופן דומה כל סוטרה שנחוות בצורה מלאה יוצרת חלק מאריג שלם המייצג מצב בו ההתנסות ביוגה מבוססת לגמרי בתודעה כמציאות קבועה שאינה משתנה. חלק מהסוטרות מתארות התנסויות שונות שהתלמיד עשוי לחוות בתרגול היוגה, ובמקרים אחרים התלמיד אמור להשתמש בהנחיית המורה בסוטרות עצמן בתרגול מדיטטיבי פנימי שנקרא סאנימה.
לימוד של סוטרות בתקופה הוודית היה מתחיל בשינון בעל פה. רק לאחר שהתלמידים הצליחו במשימה, המורה היה מתחיל להסביר להם את המשמעות הפנימית החבויה בטקסט. נוהל זה הניע את הרישים הוודים לתמצת כמה שיותר את הידע שהיה כלול בסוטרות, כדי לאפשר לתלמידים לשנן את החומר בקלות. עובדה זאת יכולה גם היא להסביר את הסגנון הקצר והמרוכז של הסוטרות.
תפקיד הגורו או המורה הרוחני היה להוביל את התלמיד מחושך (גו) לאור (רו). המורה עצמו היה אמור להיות מבוסס במצב תודעה גבוה והידע שהוא העביר נבע מהתנסותו האישית. ידע זה כלל לימוד של טכניקות מעשיות שהיו אמורות לסייע לתלמיד להגביר את הטוהר (סאטווה) בחיים, לחוות את מצב היוגה או הסמדאהי ולפתח מצבי תודעה גבוהים. היבטים מסוימים מהלימוד הוודי הועברו בצורה אישית מהמורה לתלמיד והותאמו לאופיו ויכולתו.
בלשן, מרפא ויוגי
המסורת הוודית טוענת שפטנג’לי היה גם בלשן מפורסם, שכתב את “המאהבאשיה”, ספר העוסק בתאור שיטת הוואקרן, חוקי דקדוק המאפשרים עיצוב סופי של מילה משורשים ומקידומות שונות. מסורות עתיקות נוספות טוענות שפטנג’לי היה למעשה התגלמות אנושית של אננטה או ששה, מלך הנחשים בעל אלף הראשים שהיה מופקד על שמירת אוצרות חבויים על פני האדמה . השם פטנג’לי ניתן לאננטה מכיוון שהוא שאף ללמד בעולמנו יוגה, ונפל (פאט) מהעולם השמימי הישר לכף ידה (אנג’אלי) של אשה טובה וחסודה שניקראה גו’ניקה. הראשים הרבים של אננטה מסמלים את ההיבט האין סופי המוחלט העומד בבסיס הבריאה. הקשר של אננטה ליוגה ברור: שיטת היוגה על תרגוליה השונים הייתה אמורה להיות תורה סודית נסתרת שהייתה אמורה להוביל את המתרגל להתנסות בתודעה בלתי מוגבלת (פרוש המילה אננטה בסאנסקרית הוא “אי-מוגבלות”). יוגים רבים נוהגים עד היום לחוות קידה לאננטה לפני שהם מתחילים את תרגולם היומי.
מסורת נוספת בהודו טוענת שפטנג’לי היה אחראי גם על הבאה לאור של תחומים מסוימים של איורוודה; מדע הרפואה הוודית העתיק, ובכך הוא קשור למעשה לשלושה היבטים חשובים של הספרות הוודית : ויאקרן הינה אחת מהוודנגות ששה היבטים של הספרות הוודית המסבירים את הזיהוי של הרישים המופיע בארבעת הוודות העיקריות; היוגה סוטרה הינה אחת מהאופנגות – איברים מישניים של גוף הוודה האמורים לאפשר לתלמיד להגיע בתוכו לזיהוי פנימי של הוודה. ואילו איור וודה הינה אחת מארבעת האופוודות – וודות משניות הפורשות את ההתגלות החומרית בבריאה ואת הקשר שיש להם עם הוודה.
פטנג’לי לא היה הוגה דעות דוגמאטי. לאחר שהוא מתאר בפרק הראשון שיטות מדיטטיביות שונות האמורות להוביל את המתרגל להתנסות בסמדהי, הוא טוען שניתן לחוות סמאדהי גם מכל תרגול המשתמש כאובייקט למדיטציה בכל דבר שגורם לאדם הנאה ואושר. יותר מזה – הוא מדגיש שכל אדם יכול כבר בשלב הראשון של התרגול לחוות את מצב היוגה..
פטנג’לי מתאר את עקרונות היוגה ללא שמץ רגשנות ובניגוד לרישים אחרים אינו נכנס לוויכוחים עם שיטות פילוסופיות אחרות שהיו נהוגות בזמנו, פטנג’לי סבר שהיוגה הנה שיטה אוניברסאלית שיכולה להיות מתורגלת על ידי כל אדם בלי קשר לרקע התרבותי והדתי שממנו הוא בא. אין בסוטרות כל דרישה מוקדמת לתרגול יוגה שקשורה לאמונתו של האדם ולצורת חייו. השיטה מתאימה הן לאנשי משפחה והן לנזירים שפרשו מהעולם.
ראייתו האוניברסאלית מודגשת גם בעובדה שהוא אינו מכנה את האל בשם ספציפי שקשור למסורת ההודית המקובלת (כמו קרישנה או ווישנו) הוא מכנה את האל בשם “אישוורה” (“השליט”) כינוי היכול להתאים לאמונתו של כל אדם בכל תרבות שהיא.
המסורת הוודית טוענת שפטנג’לי היה גם בלשן מפורסם, שכתב את “המאהבאשיה”, ספר העוסק בתאור שיטת הוואקרן, חוקי דקדוק המאפשרים עיצוב סופי של מילה משורשים ומקידומות שונות. מסורות עתיקות נוספות טוענות שפטנג’לי היה למעשה התגלמות אנושית של אננטה או ששה, מלך הנחשים בעל אלף הראשים שהיה מופקד על שמירת אוצרות חבויים על פני האדמה . השם פטנג’לי ניתן לאננטה מכיוון שהוא שאף ללמד בעולמנו יוגה, ונפל (פאט) מהעולם השמימי הישר לכף ידה (אנג’אלי) של אשה טובה וחסודה שניקראה גו’ניקה. הראשים הרבים של אננטה מסמלים את ההיבט האין סופי המוחלט העומד בבסיס הבריאה. הקשר של אננטה ליוגה ברור: שיטת היוגה על תרגוליה השונים הייתה אמורה להיות תורה סודית נסתרת שהייתה אמורה להוביל את המתרגל להתנסות בתודעה בלתי מוגבלת (פרוש המילה אננטה בסאנסקרית הוא “אי-מוגבלות”). יוגים רבים נוהגים עד היום לחוות קידה לאננטה לפני שהם מתחילים את תרגולם היומי.
מסורת נוספת בהודו טוענת שפטנג’לי היה אחראי גם על הבאה לאור של תחומים מסוימים של איורוודה; מדע הרפואה הוודית העתיק, ובכך הוא קשור למעשה לשלושה היבטים חשובים של הספרות הוודית : ויאקרן הינה אחת מהוודנגות ששה היבטים של הספרות הוודית המסבירים את הזיהוי של הרישים המופיע בארבעת הוודות העיקריות; היוגה סוטרה הינה אחת מהאופנגות – איברים מישניים של גוף הוודה האמורים לאפשר לתלמיד להגיע בתוכו לזיהוי פנימי של הוודה. ואילו איור וודה הינה אחת מארבעת האופוודות – וודות משניות הפורשות את ההתגלות החומרית בבריאה ואת הקשר שיש להם עם הוודה.
פטנג’לי לא היה הוגה דעות דוגמאטי. לאחר שהוא מתאר בפרק הראשון שיטות מדיטטיביות שונות האמורות להוביל את המתרגל להתנסות בסמדהי, הוא טוען שניתן לחוות סמאדהי גם מכל תרגול המשתמש כאובייקט למדיטציה בכל דבר שגורם לאדם הנאה ואושר. יותר מזה – הוא מדגיש שכל אדם יכול כבר בשלב הראשון של התרגול לחוות את מצב היוגה..
פטנג’לי מתאר את עקרונות היוגה ללא שמץ רגשנות ובניגוד לרישים אחרים אינו נכנס לוויכוחים עם שיטות פילוסופיות אחרות שהיו נהוגות בזמנו, פטנג’לי סבר שהיוגה הנה שיטה אוניברסאלית שיכולה להיות מתורגלת על ידי כל אדם בלי קשר לרקע התרבותי והדתי שממנו הוא בא. אין בסוטרות כל דרישה מוקדמת לתרגול יוגה שקשורה לאמונתו של האדם ולצורת חייו. השיטה מתאימה הן לאנשי משפחה והן לנזירים שפרשו מהעולם.
ראייתו האוניברסאלית מודגשת גם בעובדה שהוא אינו מכנה את האל בשם ספציפי שקשור למסורת ההודית המקובלת (כמו קרישנה או ווישנו) הוא מכנה את האל בשם “אישוורה” (“השליט”) כינוי היכול להתאים לאמונתו של כל אדם בכל תרבות שהיא.
