* מאמר על סוטרות היוגה שפרסמתי לפני מספר שנים באתר הניו אייג’ של מעריב
על קארמה יוגה-מתוך הספר יוגה טרנסנדנטלית
סוטרות: החוט המקשר
קַרְמַה־יוֹגָה
קַרְמַה־יוֹגָה נועדה לאפשר לאדם להשיג אחדות בתחום הפעילות. המילה קַרְמַה נגזרת מהשורש קְרִי שהוראתו לעשות, ומצביעה על העיקרון שפעולה חייבת להניב תגובה, כלומר שכל פעולה מחזירה למבצעהּ תוצאה בחיים אלו או בחיים הבאים; פעילות חיובית תיצור השפעה חיובית בעתיד שתאפשר לאדם להגשים את עצמו, ופעילות שלילית תרחיק אדם ממטרתו.
הבנה מקובלת בקרב מורים רוחניים רבים הייתה שקַרְמַה־יוֹגָה דוגלת בביצוע פעולה ברוח שירות לאלוהים או למורה ולמען גאולת האנושות ולא מתוך מניעים אישיים. מורים רוחניים רבים טענו שעל קַרְמַה־יוֹגָה לכלול פעילות הומניטרית כמו עזרה לעניים, חולים ואנשים במצוקה. הם הדגישו שאם פעולה כזאת תתבצע ללא הזדהות עם הפעולה ומבלי שהפועל ישאף להשיג את פרי הפעולה היא תוכל לסלק קַרְמַה שלילית, לחזק אנרגייה רוחנית וליצור השפעה הרמונית בחברה. מורים אלו נשענו בהנחתם על פסוק ידוע בבְּהַגַוַדְ־גִיטָא: “ביכולתך לשלוט בפעולה עצמה ולעולם לא בתוצאותיה. אל תחיה למען פרי הפעולה, וכמו כן אל תיצמד לאי־פעילות” (בְּהַגַוַדְ־גִיטָא, 2.47).
מַהַרְשִי מַהֵש יוֹגִי הציג פירוש שונה לפסוק זה והדגיש שיהיה זה אבסורד להניח שלאדם אין זכות ליהנות מפרי הפעולה שהוא ביצע:
“ציפייה לפרי הפעולה היא זאת המניעה את האדם לפעול. שאיפה לתוצאה היא זאת הגורמת לו להתחיל לפעול ומאפשרת לו להתמיד במהלך הפעולה. קְרְשְנַה מעוניין להראות שתוצאה מפעולה תהיה גדולה יותר אם הפועל יפנה את מלוא תשומת ליבו ואת האנרגייה שלו לפעולה עצמה ולא יניח לתשומת ליבו ולאנרגייה שלו להיות מוסחות במחשבה על תוצאותיה.
אם סטודנט חושב כל הזמן שברצונו לעבור את הבחינה הוא יעכב כך את התקדמותו בלימודים ויסכן את התוצאה. כדי להבטיח הצלחה גדולה יותר בפעולה, הפועל נדרש לא לדאוג לתוצאות במהלך הפעולה, אולם אין בכך רמז שעליו להיות אדיש לתוצאות. אם הוא ידאג ודאי שהפעולה תהיה חלשה יותר וזה יחליש את התוצאות.
יהיה אבסורד להסיק מפסוק זה שלאדם אין זכות ליהנות מפרי הפעולה שהוא ביצע. ניתנת כאן רק טכניקה המאפשרת להשיג תוצאות מקסימליות מהפעולה. לפועל יש את כל הזכות ליהנות מפרי פעילותו. קְרְשְנַה אומר שאין לו שליטה על פרי הפעולה מכיוון שבאופן בלתי נמנע הפירות יהיו בהתאם לפעולה. כשהמטרה נקבעה והוא התחיל לפעול ולהיות שקוע לגמרי בתהליך הפעולה, עליו להגשים את הפעולה בהתמסרות מלאה ובתשומת לב מוחלטת שתגרום לו אפילו לשכוח את פרי הפעולה. רק בדרך זאת הוא ישיג תוצאות מקסימליות מפעילותו.”[1]
לדעת מַהַרְשִי, קַרְמַה־יוֹגָה הובנה בצורה שגויה כשיטה המבוססת על קַרְמַה (פעולה). הוא סבר שקַרְמַה־יוֹגָה מבוססת על ההתנסות ביוגה, כלומר התנסות בסַמָאדְהִי, בתודעה טרנסנדנטלית:
“יש להצטער על כך שבזמן הנוכחי אדם הפועל בעולם בלי לחוות תודעה טרנסנדנטלית מתייחס לעצמו כקַרְמַה־יוגי רק מכיוון שהוא מנהל חיים פעילים, מבצע סוג מסוים של פעילות וחושב עליה במונחים של אלוהים או בדרך מיוחדת אחרת. כדי להיות קַרְמַה־יוגי יש קודם כול להיות יוגי.
קַרְמַה־יוֹגָה היא מצב שבו תודעה טרנסנדנטלית טהורה הולכת יד ביד עם פעילות. באמצעות תרגול מדיטציה טרנסנדנטלית המיינד ספוג כל כך בתודעה טהורה או בהוויה, שבלי קשר לכמות הפעילות שהאדם מבצע ולאינטנסיביות שבה הוא מתנסה במצבים בחיים — הפעילות אינה יכולה להצל על המיינד שלו. התנסות שבה ההוויה (תודעה טרנסנדנטלית, סַמָאדְהִי) נחווית יחד עם פעילות הופכת אותו לקַרְמַה־יוגי. התנסות בהוויה היא הדרישה הראשונה של קַרְמַה־יוֹגָה.”[2]
מַהַרְשִי הדגיש שפעילות כשלעצמה אינה יכולה לבסס את מצב היוגה בצורה קבועה ולפתח מצבי תודעה גבוהים. כדי להשיג זאת יש קודם כול לתרגל מדיטציה, לעבור מעבר לפעילות מנטלית ולחוות את אי־המוגבלות הטרנסנדנטלית של מצב היוגה. לדבריו, לכך קְרְשְנַה התכוון בבְּהַגַוַדְ־גִיטָא כשאמר לאַרְג׳וּנַה לעבור מעבר לשלוש הגֻנוֹת (בְּהַגַוַדְ־גִיטָא, 2.45).
מַהַרְשִי טען שכדי להתבסס בקביעות במצב היוגה גם כשאנו עוסקים בפעילות יש להקפיד על מעבר קבוע בין השקט הנחווה בעת תרגול מדיטציה טרנסנדנטלית לפעילות דינמית המתבצעת בחיי היום יום. פעילות המתבצעת כשהפועל חווה בתוכו את אי־המוגבלות הטרנסנדנטלית של מצב היוגה לא תיצור סַמְסְקָארוֹת ולא תגרום לפועל ללכת לאיבוד בתוך חוויות שונות ולהתנתק מעצם מהותו הרוחנית הבלתי מוגבלת. לפי מַהַרְשִי זוהי המטרה והמהות האמיתית של קַרְמַה־יוֹגָה, והוא פירש, בהתאם, את הגדרתו של קְרְשְנַה ליוגה כמיומנות בפעולה (בְּהַגַוַדְ־גִיטָא, 2.50).
מורים לקַרְמַה־יוֹגָה המליצו לתלמידיהם לפעול ללא היצמדות וביססו את המלצתם על הפסוק 3.19 בבְּהַגַוַדְ־גִיטָא: “לכן בצע תמיד, ללא היצמדות, פעולה הראויה לעשייה; כך תשיג את הממשות העליונה.”
מַהַרְשִי טען אחרת. הוא סבר שפסוק זה מתאר פעילות טבעית של אדם המבוסס בתודעה קוסמית, קַיְוַלְיַה, שבה הפועל מתנסה בכך שהעצמי הגבוה שלו נפרד מכל תחום הפעילות. במצב זה הוא חווה אי־מוגבלות טרנסנדנטלית וסיפוק פנימי המאפשרים לו לפעול בטבעיות בלי להיצמד לפעולה ולפרייהּ. פעולה זו ראויה לעשייה מכיוון שהיא משאירה את הפועל חופשי ומאפשרת את פיתוחם של מצבי התודעה הגבוהים יותר — תודעת אלוהים ותודעת אחדות.
פַּטַנְגַ’לִי לא מזכיר בסוּטְרוֹת היוגה את המילה קַרְמַה־יוֹגָה, אך וְיָאסַה טען שהפרק השני של סוּטְרוֹת היוגה מיועד לאנשים הפעילים יותר מטבעם. בהקשר זה כל היָמוֹת והנִיָמוֹת המוזכרות בפרק השני מתייחסות בהיבט החיצוני שלהן לפעילות מטהרת ולתרגול של קַרְמַה־יוֹגָה בחיי היום יום.
נוסף לכך אפשר להבין את העיקרון הפנימי של הקַרְמַה־יוֹגָה בהנחיה של קְרְשְנַה לאַרְג׳וּנַה: “התבסס ביוגה ואז בצע פעולה” (בְּהַגַוַדְ־גִיטָא, 2.48) כהמלצה לבצע פעילות מהרמה השקטה של תודעה טהורה או ממצב הסַמָאדְהִי באמצעות טכניקת הסַנְיַמַה, המוזכרת בפרק השלישי של סוּטְרוֹת היוגה. תרגול זה יכול להיחשב לגולת הכותרת של קַרְמַה־יוֹגָה — הוא אינו צורך אנרגייה ואינו יוצר קַרְמַה שלילית, הוא מעמיק את החוויה בסַמָאדְהִי, מגביר את רמת האנרגייה של המתרגל, מפתח מיומנויות גבוהות, מסלק סַמְסְקָארוֹת ומסייע לבסס את השקט הטרנסנדנטלי של מצב הסַמָאדְהִי בפעילות.
ברמה חיצונית יותר של החיים אפשר להבין את הקַרְמַה־יוֹגָה כדרך שמאפשרת גדילה והתפתחות רוחנית באמצעות פעילות והתנהגות התומכות בפיתוח התודעה שלנו וברווחה גופנית, נפשית וחברתית של אנשים אחרים. בהתאם לגישה זו המוטיבציה העיקרית לפעילות נכונה צריכה להיות יצירת אחדות ושלווה בין אנשים ובין מדינות.
[1] Maharishi Mahesh Yogi, Maharishi Mahesh Yogi on the Bhagavad-Gita, 134.
[2] Maharishi Mahesh Yogi, Maharishi Mahesh Yogi on the Bhagavad-Gita, 135.
המילה יוגה נובעת מהשורש “יוג” שפירושו לאחד. יוגה היא מצב תודעה בה היודע, הידוע ותהליך הידיעה מאוחדים במצב אחד של הוויה מוחלטת, הנקראת בספרות היוגית בשם סמדהי. בהקשר נוסף, המילה יוגה מתייחסת למגוון של תרגולים וטכניקות המאפשרות לאדם להגיע לאותו מצב. הטקסט הקלאסי שפורש את הפילוסופיה של היוגה הוא ספר “היוגה סוטרה”, שנכתב על ידי פטנג’לי – יוגי שהיה, ללא כל ספק, מבוסס במצב התודעה הגבוה. פנטג’לי אסף את כל החומר שהיה מצוי בזמנו על היוגה וכינס זאת ביחד בסוטרות. הוא מביא בעיקר עקרונות כללים והשתמש במספר קטן של דוגמאות להמחשה. הוא לא המליץ על שיטה אחת לתרגול יוגה ותאר את כל השיטות שהיו ידועות בזמנו. הנחתו הבסיסית הייתה שיש ללמוד את הסוטרות ממורה מואר, שיכול להנחות באופן אישי את התלמיד בדרך היוגה, והשאיר למורה את החופש לבחור לפי ראות עינו בטכניקות יוגיסטיות שונות שיתאימו לאופיו של התלמיד.
ספר “היוגה סוטרה” הוא אחד מששת ההיבטים של האופנגות – חלקים של הספרות הוודית הדנים בדרכים ובאמצעים היכולים לאפשר לאדם להגיע להתנסות פנימית בתודעה טהורה. כל ששת ההיבטים של האופנגות מובאים בצורת סוטרות. הפרוש המילולי של המילה סוטרה הוא סיב או חוט. הסוטרות דומות לנקודות עיקריות או ראשי פרקים להרצאות, שמאפשרים דחיסת רעיונות וידע רב למספר מצומצם של מילים. מסיבה זאת הן מאד מתומצתות. פטנג’לי משתמש בכל סוטרה בממוצע רק בשש מילים כדי להביע רעיונות מורכבים ועמוקים.
הסוטרות נובעות מחזון פנימי ישיר (דארשנה) של רישי (“רואה”), שזיהה אותם מתוכו במצב עמוק של מדיטציה. לכן אין להתייחס אליהן כאל יצירה ספרותית רגילה העוקבת אחרי כללים מסוימים. הסוטרות גם אינן אמורות להציג טיעונים ליניאריים רצופים. הן אמורות לתאר שלבים שונים הקשורים להתפתחות מצב היוגה ולהתנסויות שונות שמתרגל היוגה עשוי לחוות מראשית התרגול ועד למצב הקבוע של הארה (קייואליה). ניתן לדמות כל סוטרה לקשר המצוי על חוט. רק לאחר שמצליחים לפרום את הקשר ניתן לארוג באמצעות החוטים השונים יריעת בד שלמה. באופן דומה כל סוטרה שנחוות בצורה מלאה יוצרת חלק מאריג שלם המייצג מצב בו ההתנסות ביוגה מבוססת לגמרי בתודעה כמציאות קבועה שאינה משתנה. חלק מהסוטרות מתארות התנסויות שונות שהתלמיד עשוי לחוות בתרגול היוגה, ובמקרים אחרים התלמיד אמור להשתמש בהנחיית המורה בסוטרות עצמן בתרגול מדיטטיבי פנימי שנקרא סאנימה.
לימוד של סוטרות בתקופה הוודית היה מתחיל בשינון בעל פה. רק לאחר שהתלמידים הצליחו במשימה, המורה היה מתחיל להסביר להם את המשמעות הפנימית החבויה בטקסט. נוהל זה הניע את הרישים הוודים לתמצת כמה שיותר את הידע שהיה כלול בסוטרות, כדי לאפשר לתלמידים לשנן את החומר בקלות. עובדה זאת יכולה גם היא להסביר את הסגנון הקצר והמרוכז של הסוטרות.
תפקיד הגורו או המורה הרוחני היה להוביל את התלמיד מחושך (גו) לאור (רו). המורה עצמו היה אמור להיות מבוסס במצב תודעה גבוה והידע שהוא העביר נבע מהתנסותו האישית. ידע זה כלל לימוד של טכניקות מעשיות שהיו אמורות לסייע לתלמיד להגביר את הטוהר (סאטווה) בחיים, לחוות את מצב היוגה או הסמדאהי ולפתח מצבי תודעה גבוהים. היבטים מסוימים מהלימוד הוודי הועברו בצורה אישית מהמורה לתלמיד והותאמו לאופיו ויכולתו.
בלשן, מרפא ויוגי
המסורת הוודית טוענת שפטנג’לי היה גם בלשן מפורסם, שכתב את “המאהבאשיה”, ספר העוסק בתאור שיטת הוואקרן, חוקי דקדוק המאפשרים עיצוב סופי של מילה משורשים ומקידומות שונות. מסורות עתיקות נוספות טוענות שפטנג’לי היה למעשה התגלמות אנושית של אננטה או ששה, מלך הנחשים בעל אלף הראשים שהיה מופקד על שמירת אוצרות חבויים על פני האדמה . השם פטנג’לי ניתן לאננטה מכיוון שהוא שאף ללמד בעולמנו יוגה, ונפל (פאט) מהעולם השמימי הישר לכף ידה (אנג’אלי) של אשה טובה וחסודה שניקראה גו’ניקה. הראשים הרבים של אננטה מסמלים את ההיבט האין סופי המוחלט העומד בבסיס הבריאה. הקשר של אננטה ליוגה ברור: שיטת היוגה על תרגוליה השונים הייתה אמורה להיות תורה סודית נסתרת שהייתה אמורה להוביל את המתרגל להתנסות בתודעה בלתי מוגבלת (פרוש המילה אננטה בסאנסקרית הוא “אי-מוגבלות”). יוגים רבים נוהגים עד היום לחוות קידה לאננטה לפני שהם מתחילים את תרגולם היומי.
מסורת נוספת בהודו טוענת שפטנג’לי היה אחראי גם על הבאה לאור של תחומים מסוימים של איורוודה; מדע הרפואה הוודית העתיק, ובכך הוא קשור למעשה לשלושה היבטים חשובים של הספרות הוודית : ויאקרן הינה אחת מהוודנגות ששה היבטים של הספרות הוודית המסבירים את הזיהוי של הרישים המופיע בארבעת הוודות העיקריות; היוגה סוטרה הינה אחת מהאופנגות – איברים מישניים של גוף הוודה האמורים לאפשר לתלמיד להגיע בתוכו לזיהוי פנימי של הוודה. ואילו איור וודה הינה אחת מארבעת האופוודות – וודות משניות הפורשות את ההתגלות החומרית בבריאה ואת הקשר שיש להם עם הוודה.
פטנג’לי לא היה הוגה דעות דוגמאטי. לאחר שהוא מתאר בפרק הראשון שיטות מדיטטיביות שונות האמורות להוביל את המתרגל להתנסות בסמדהי, הוא טוען שניתן לחוות סמאדהי גם מכל תרגול המשתמש כאובייקט למדיטציה בכל דבר שגורם לאדם הנאה ואושר. יותר מזה – הוא מדגיש שכל אדם יכול כבר בשלב הראשון של התרגול לחוות את מצב היוגה..
פטנג’לי מתאר את עקרונות היוגה ללא שמץ רגשנות ובניגוד לרישים אחרים אינו נכנס לוויכוחים עם שיטות פילוסופיות אחרות שהיו נהוגות בזמנו, פטנג’לי סבר שהיוגה הנה שיטה אוניברסאלית שיכולה להיות מתורגלת על ידי כל אדם בלי קשר לרקע התרבותי והדתי שממנו הוא בא. אין בסוטרות כל דרישה מוקדמת לתרגול יוגה שקשורה לאמונתו של האדם ולצורת חייו. השיטה מתאימה הן לאנשי משפחה והן לנזירים שפרשו מהעולם.
ראייתו האוניברסאלית מודגשת גם בעובדה שהוא אינו מכנה את האל בשם ספציפי שקשור למסורת ההודית המקובלת (כמו קרישנה או ווישנו) הוא מכנה את האל בשם “אישוורה” (“השליט”) כינוי היכול להתאים לאמונתו של כל אדם בכל תרבות שהיא.
המסורת הוודית טוענת שפטנג’לי היה גם בלשן מפורסם, שכתב את “המאהבאשיה”, ספר העוסק בתאור שיטת הוואקרן, חוקי דקדוק המאפשרים עיצוב סופי של מילה משורשים ומקידומות שונות. מסורות עתיקות נוספות טוענות שפטנג’לי היה למעשה התגלמות אנושית של אננטה או ששה, מלך הנחשים בעל אלף הראשים שהיה מופקד על שמירת אוצרות חבויים על פני האדמה . השם פטנג’לי ניתן לאננטה מכיוון שהוא שאף ללמד בעולמנו יוגה, ונפל (פאט) מהעולם השמימי הישר לכף ידה (אנג’אלי) של אשה טובה וחסודה שניקראה גו’ניקה. הראשים הרבים של אננטה מסמלים את ההיבט האין סופי המוחלט העומד בבסיס הבריאה. הקשר של אננטה ליוגה ברור: שיטת היוגה על תרגוליה השונים הייתה אמורה להיות תורה סודית נסתרת שהייתה אמורה להוביל את המתרגל להתנסות בתודעה בלתי מוגבלת (פרוש המילה אננטה בסאנסקרית הוא “אי-מוגבלות”). יוגים רבים נוהגים עד היום לחוות קידה לאננטה לפני שהם מתחילים את תרגולם היומי.
מסורת נוספת בהודו טוענת שפטנג’לי היה אחראי גם על הבאה לאור של תחומים מסוימים של איורוודה; מדע הרפואה הוודית העתיק, ובכך הוא קשור למעשה לשלושה היבטים חשובים של הספרות הוודית : ויאקרן הינה אחת מהוודנגות ששה היבטים של הספרות הוודית המסבירים את הזיהוי של הרישים המופיע בארבעת הוודות העיקריות; היוגה סוטרה הינה אחת מהאופנגות – איברים מישניים של גוף הוודה האמורים לאפשר לתלמיד להגיע בתוכו לזיהוי פנימי של הוודה. ואילו איור וודה הינה אחת מארבעת האופוודות – וודות משניות הפורשות את ההתגלות החומרית בבריאה ואת הקשר שיש להם עם הוודה.
פטנג’לי לא היה הוגה דעות דוגמאטי. לאחר שהוא מתאר בפרק הראשון שיטות מדיטטיביות שונות האמורות להוביל את המתרגל להתנסות בסמדהי, הוא טוען שניתן לחוות סמאדהי גם מכל תרגול המשתמש כאובייקט למדיטציה בכל דבר שגורם לאדם הנאה ואושר. יותר מזה – הוא מדגיש שכל אדם יכול כבר בשלב הראשון של התרגול לחוות את מצב היוגה..
פטנג’לי מתאר את עקרונות היוגה ללא שמץ רגשנות ובניגוד לרישים אחרים אינו נכנס לוויכוחים עם שיטות פילוסופיות אחרות שהיו נהוגות בזמנו, פטנג’לי סבר שהיוגה הנה שיטה אוניברסאלית שיכולה להיות מתורגלת על ידי כל אדם בלי קשר לרקע התרבותי והדתי שממנו הוא בא. אין בסוטרות כל דרישה מוקדמת לתרגול יוגה שקשורה לאמונתו של האדם ולצורת חייו. השיטה מתאימה הן לאנשי משפחה והן לנזירים שפרשו מהעולם.
ראייתו האוניברסאלית מודגשת גם בעובדה שהוא אינו מכנה את האל בשם ספציפי שקשור למסורת ההודית המקובלת (כמו קרישנה או ווישנו) הוא מכנה את האל בשם “אישוורה” (“השליט”) כינוי היכול להתאים לאמונתו של כל אדם בכל תרבות שהיא.
